עב"ל
בית דין ארצי לעבודה
|
15098-06-12
26/02/2013
|
בפני השופט:
אילן איטח
|
| - נגד - |
התובע:
1. עזבון המנוחה לאה בר ז"ל
2. באמצעות היורשות ומנהלות העזבון:
3. הגב' אורלי שגיא והגב' רבקה שרוני
4. עזבון המנוח חיים בר ז"ל
עו"ד ידיד קרוב יגאל שגיא רו"ח ומשפטן
|
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד שרי בכר
|
| פסק-דין |
השופט אילן איטח
1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו (השופטת רוית צדיק ונציגי הציבור מר אלכסנדר לוין ומר יוסף פרלמן; בל 1838/10) אשר ניתן ביום 8.5.12 ובו נדחתה תביעת הגב' לאה בר - בעודה בחיים, ותביעת בעלה המנוח כנגד החלטת המשיב (להלן -
המוסד) להביא בחשבון הכנסותיהם, לצורך גמלת הסיעוד, גם את הפיצוי המשולם להם על ידי ממשלת גרמניה בקשר לרדיפות הנאצים (להלן -
הרנטה).
2. הגב' בר (להלן -
המנוחה) ומר בר (להלן -
המנוח) היו ניצולי שואה ושולמה להם רנטה. המנוח היה זכאי לגמלת סיעוד החל מחודש 4/04, והמנוחה החל מחודש 6/04. בשל גובה ההכנסות אשר הביאו את הרנטה בחשבון, הופחתה גמלת הסיעוד של בני הזוג. בחודש 5/08 נפטר המנוח וזכאותו הופסקה באותו מועד. זכאותה של המנוחה הופסקה החל מחודש 3/09 בשל הכנסות גבוהות, גם הפעם משהרנטה הובאה בחשבון. ביום 22.2.10 הגישה המנוחה תובענה ובה טענה להפרשי גמלה לה ולבעלה המנוח בגין השנים 2004 ואילך. לטענתה לא היה מקום להביא בחשבון הכנסותיהם את הרנטה.
לשלמות התמונה נציין כי בעקבות
חוק הביטוח הלאומי (תיקון 129), התשע"א - 2011, אשר הוציא מחשבון ההכנסה רנטה המשולמת על ידי מדינות חוץ, החלה המנוחה לקבל מחודש 2/12 גמלת סיעוד בשיעור של 150%.
3. בית הדין האזורי דחה את התביעה מכמה טעמים:
הראשון, מטעמי התיישנות שכן רק בשנת 2010 ביקשה המנוחה לתקוף את החלטות פקיד התביעות משנת 2004;
השני, לגופו של ענין משלפי הוראות החוק והתקנות (בתקופה שטרם תיקון 129) הרנטה הובאה בחשבון ההכנסה;
השלישי - נגע לגמלת הסיעוד של המנוח, ולפיו גמלת סיעוד היא גמלה בעין ולא גמלה בכסף, ולפיכך נוכח הוראת סעיף 303 (ג) ל
חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן -
החוק), היא אינה עוברת בירושה.
4. במסגרת הערעור חלקה המנוחה על פסק הדין. באשר לסעיף 303 (ג) הפנתה המנוחה לפרשת
לאופמן שם נקבע כי לו היה נמצא כי רעיית המערער שנפטרה היתה זכאית לגמלת הסיעוד בית הדין לא היה מהסס לפסוק לבעלה המערער את ערכה בכסף.
5. בישיבת קדם הערעור מיום 20.9.12 הודיע ב"כ המערערים כי המנוחה נפטרה ביום 1.8.12. נוכח הודעה זו הודיע המוסד כי בכוונתו לעתור לסילוק הערעור על הסף זאת נוכח הוראת סעיף 308 לחוק והסכמת ב"כ המערערים כי למנוחה לא נותרו שאירים כמשמעם בסעיף 308 האמור. בהסכמת הצדדים סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב.
6. מבלי שנכנס לגופם של דברים, ברי שאף אם יתקבלו טענות המערערים לגופן, ובכלל זה הטענה כי במקרה כזה יש לשלם את ערכה של גמלת הסיעוד בכסף, התוצאה תהיה שהמנוח והמנוחה לא גבו את מלוא הגמלה שהגיעה להם. המחוקק יצר כלל, לפיו זכות לגמלה אינה עוברת בירושה (סעיף 303 (ג) לחוק), ולעומת זאת "חוב גמלה" ישולם, כחריג לכלל, לשאיריו של המבוטח כמשמעותם לפי החוק (סעיף 308 לחוק). סעיף 308 לחוק קובע כי
"הזכאי לגמלה בכסף, שנפטר בלי שגבה את מלוא הגמלה המגיעה לו, ישולם חוב הגמלה לשאיריו כמשמעותם בפרק י"א, על אף הוראות סעיף 303(ג)".
במקרה שלפנינו, אין חולק כי אין למנוחה או למנוח שאירים - לפיכך, ממילא לא יהיה בהליך זה כדי להועיל, תהיה אשר תהיה תוצאתו.
7. לאור המצב החוקי, אין מנוס מלהיעתר לבקשת המוסד לסלק את הערעור על הסף. בנסיבות הענין אין צו להוצאות.
ניתן היום, ט"ז אדר תשע"ג (26 פברואר 2013), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.
|
|
|
|
|
|
יגאל פליטמן,
שופט, אב"ד
|
|
ורדה וירט-ליבנה,
שופטת
|
|
אילן איטח,
שופט
|